עובדים
זכאים לשכר בסיסי, שאינו נמוך משכר המינימום. השכר הבסיסי יכול להופיע
בתלוש השכר בשמות שונים, בדרך כלל הוא ייקרא: "שכר יסוד" או "שכר משולב",
אשר לגבי עובדי השירות הציבורי הוא כולל גם תוספת וותק.
תוספות לשכר הבסיסי – לפי חוק
עובדים
זכאים, לפי חוק, לתוספות לשכר הבסיסי הן בעד עבודה שמעבר לשעות העבודה
הרגילות והן בעד ימים המוכרים כימי היעדרות מעבודה בתשלום.
תוספות לשכר הבסיסי בעד עבודה שמעבר לשעות העבודה הרגילות:
- גמול עבודה בשעות נוספות
- גמול עבודה במהלך המנוחה השבועית
תוספות לשכר הבסיסי בעד ימים המוכרים כימי היעדרות מעבודה בתשלום:
- דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה
- דמי מחלה – מחלת עובד או מחלת בן משפחה
- תשלום בעד חופשת חג
תוספות לשכר הבסיסי לפי הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה
הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה כלליים:
לפי הוראות הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה החלים על כלל העובדים במשק, זכאים העובדים לתוספות לשכר, כדלקמן:
- השתתפות
בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה – עובדים הזקוק לתחבורה ציבורית על מנת להגיע
למקום העבודה, זכאים להשתתפות המעסיק בהוצאות הנסיעה לעבודה וממנה.
- דמי הבראה – ככלל – עובד זכאי לדמי הבראה המהווים השתתפות של המעסיק בהוצאות נופש.
- הפרשה לפיצויי פיטורים ולפנסיה – ככלל, עובד זכאי לכך שהמעסיק יפריש לטובתו, מידי חודש, סכום המיועד לחסכון פנסיוני ולהבטחת תשלום פיצויי פיטורים. ההפרשה ממומנת בחלקה על ידי המעסיק ובחלקה, בדרך של ניכוי, משכר העובד.
הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה בענפי משק או במקומות עבודה מסוימים:
עובדים
עשויים להיות זכאים לתוספות נוספות לשכר הבסיסי, לפי הסכם קיבוצי החל
במקום העבודה, או לפי הסכם קיבוצי או צו הרחבה, החל על העובדים בענף משק
מסוים, כגון:
- תשלום שכר בעד ימי היעדרות מעבודה עקב אבל.
- תוספת ותק – מחושבת ככלל כשיעור מסוים מהשכר הבסיסי, או סכום המחושב בהתאם לוותק של העובדים במקום העבודה.
- תוספת
סיכון – משולמת לעובדים שעבודתם כרוכה בסיכון, כגון: עבודה בסביבת חומרים
מסוכנים או בסביבה מסוכנת או עובדים במגזרים מסוימים, כגון ענף הרפואה.
- תוספת משפחה – תוספת לשכר המשולמת בהתאם להרכב המשפחה של העובדים.
- החזר הוצאות – כגון הוצאות החזקת רכב, שימוש בטלפון וביגוד.
תנאים סוציאליים
בנוסף
לשכר הבסיסי ולתוספות לשכר, זכאים העובדים לתנאים סוציאליים, כגון: ביטוח
פנסיוני, שלו זכאים כלל העובדים במשק, או החובה להפריש שיעור מהשכר לקרן
השתלמות, החלה על מעסיקים בענפי משק מסוימים.
איסור שכר כולל
מעסיקים אינם רשאים
לכלול בשכר הבסיסי גמול בעד שעות נוספות, גמול עבודה במהלך מנוחה
שבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה, או פדיון חופשה. שכר הכולל רכיבים אלה,
רואים אותו כשכר רגיל בלבד, שאינו כולל את התשלומים הנוספים המגיעים
לעובדים כגון: בעד השעות הנוספות או דמי החופשה.
למרות זאת, ניתן
לכלול בהסכם העבודה סכום נפרד כתגמול גלובלי, עבור השעות הנוספות ועבודה
במנוחה שבועית שהעובדים צפויים לבצע, אם כך נקבע בהסכם קיבוצי שאישר שר
העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. יחד עם זאת, עובדים שהועסקו שעות
נוספות או במהלך המנוחה השבועית בהיקף העולה על זה שלפיו חושב התגמול
הגלובלי, זכאים לתשלום נוסף עבור שעות עבודה אלו.
כחריג לאמור לעיל,
לפי הפסיקה, ניתן לכלול בסכום השכר הבסיסי תמורה בעד עבודה בשעות נוספות,
במקרים חריגים בהם הסכימו העובדho והמעסיק על שעות עבודה גמישות בהתחשב
בצרכי העבודה, כגון: תפקידי ניהול בכירים, או תפקיד המחייב יחסי אמון
מיוחדים.
תשלומי תשר (טיפים)
תשלומי תשר נחשב כהכנסת עבודה המיועדת לתשלום שכר עובדי השירות, על כל המשתמע מכך, למשל לגבי הפרשות לפנסיה, חישוב פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
המעסיק רשאי להשתמש בכספי התשר אך ורק לשם תשלום שכר עבודה לעובדי שרשרת השירות.
המעסיק אינו רשאי
לשלם באמצעות כספי התשר תשלומי חובה (חלק המעסיק בדמי הביטוח הלאומי ובמס
בריאות), הפרשות לפנסיה (חלק המעסיק) או זכויות סוציאליות אחרות. תשלומים
אלה יש להעביר בגין מלוא השכר המשולם לעובד, כלומר, לרבות כספי התשר.
יחד
עם זאת, המעסיק רשאי להגיע להסכמה עם עובדי שרשרת השירות בעסקו, בדבר
התניה החורגת מברירת המחדל האמורה, לפיה המעסיק רשאי להשתמש בכספי התשר,
העולים על שכר המינימום או על שכר בשיעור גבוה יותר שסוכם עליו, לשם תשלום
תשלומי החובה החלים על המעסיק, כדוגמת חלקו בדמי הביטוח הלאומי ובהפרשות
לפנסיה או תשלום הזכויות הסוציאליות של העובד. ובלבד שלא ישולם לעובד שכר
בשיעור הנמוך משכר המינימום.
לדוגמא:
עובד מקבל 2000 ₪ שכר בסיס
ובחודש מסוים קיבל 4000 ₪ טיפים. המעסיק חייב לשלם לעובד 6000 ₪, והחובות
הכספיות יחושבו לפי שכר של 6000 ₪.
אולם, המעסיק רשאי להסכים עם
העובד על שכר מוסכם, וכי כאשר הטיפים עולים על השכר המוסכם, רשאי המעסיק
להשתמש בהפרשים לצורך תשלום החובות הכספיות. לפי הדוגמא לעיל, העובד
והמעסיק סיכמו על 5,300 ₪ שכר מוסכם. ההפרש בין מה שקיבל העובד לבין השכר
המוסכם הוא על סך 700 ₪. במקרה זה, המעסיק רשאי להשתמש ב- 700 ₪ לצורך
תשלום החובות הכספיות (פנסיה, ביטוח לאומי ועוד)
חובת רישום שעות העבודה
על
מעסיק חלה חובה לקיים רישום של שעות העבודה, השעות הנוספות, המנוחה
השבועית וכן גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית ששולמו לעובד.
מענק עבודה – מס הכנסה שלילי
עובדים המשתכרים שכר מינימום (או סכום הקרוב לכך), עשויים להיות זכאים למענק עבודה (מס הכנסה שלילי).
ניכויים מהשכר
ככלל – אין לנכות משכרם של עובדים אלא סכומים שהותרו בניכוי לפי הוראות החוק, הכוללים:
- ניכויי חובה – כלומר, סכומים שקיימת חובה לנכותם מהשכר.
- ניכויי רשות – כלומר סכומים המותרים בניכוי מהשכר.
חשוב לציין: בתלוש השכר נדרש לציין כל אחד מהניכויים שנוכו משכר העובד.
ניכויי חובה
- מס הכנסה ודמי ביטוח בריאות – על המעסיק חלה חובה לנכות משכר העובדים מס ההכנסה ודמי ביטוח בריאות.
- דמי ביטוח לאומי – על המעסיק לנכות משכר העובדים את חלקם של העובדים בדמי הביטוח המשולמים לביטוח לאומי בהתאם לשיעור הקבוע בחוק הביטוח הלאומי. מידע נוסף, בקשר לשיעורי דמי ביטוח בריאות ודמי הביטוח הלאומי, באתר המוסד לביטוח לאומי.
- ניכוי
להבטחת זכויות לפנסיה – לפי צו הרחבה לפנסיה חובה המעסיק רשאי לנכות 5.5%
משכרם של העובדים לחסכון פנסיוני, או שיעור גבוה יותר, אם העובד ביקש
להגדיל, את ההפרשה לביטוח הפנסיוני המנוכה משכרו, עד ל-7% משכר העובד, שהוא
השיעור המרבי הקבוע, לעניין זה, בתקנות מס הכנסה.
את התשלומים המהווים ניכויי חובה יש לנכות מהשכר במקור, לפני תשלום השכר לעובדים.
ניכויי רשות
מעסיק רשאי לנכות משכר העובדים, תשלומים אלה:
- תרומות שהעובדים הסכימו שינוכו משכרם.
- דמי
חבר בארגון עובדים שהעובדים חברים בו, שאותם יש לנכות משכר העובדים לפי
הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, או שהעובדים הסכימו בכתב כי ינוכו משכרם, וכן
התשלומים הרגילים לוועד העובדים במקום העבודה.
- תוספת לדמי החבר בארגון עובדים המיועדת למימון פעילות מפלגתית, אלא אם הודיעו העובדים למעסיק בכתב, שהם מתנגדים לתשלום התוספת.
- דמי
טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג, שיש לנכותם לפי הסכם קיבוצי או
חוזה העבודה משכרם של עובדים שאינם חברים בארגון עובדים כלשהו, או שהעובדים
הסכימו בכתב לניכוי, עד לשיעור מרבי משכר העובדים הקבוע בתקנות.
- מקדמות
שהעובדים קיבלו על חשבון השכר, בתנאי שסכום המקדמות לא עולה על שכר
העובדים בעד שלושה חודשים. לגבי מקדמות בסכום גבוה יותר, חלה ההגבלה האמורה
בפסקה (6) להלן.
- חוב שהעובדים חייבים למעסיק, לפי התחייבות בכתב,
כגון: בשל הלוואה שהעובדים קיבלו. סכום הניכוי המרבי המותר הוא רבע
משכרם של העובדים. אולם בסיום יחסי העבודה, המעסיק רשאי לנכות את יתרת החוב
שאינה שנויה במחלוקת.
- תשלומים לקופת גמל (ראו לעיל ניכוי להבטחת זכויות פנסיה), אלא אם כן העובדים הודיעו בכתב שהם מתנגדים לכך שתשלומים אלה ינוכו משכרם.
- קנס שהוטל על העובדים לפי חוק או הסכם קיבוצי כגון: בשל עבירת משמעת שביצעו העובדים.
על המעסיק להעביר סכום שנוכה משכר העובד לגוף שלו יועד הסכום, תוך 30 יום מהיום שבו רואים את השכר כמולן.
